כל מה שבריא - כיכר העיר של "הקליניקה"
"שיא של כל הזמנים בשיעור השמנת יתר"... זועקות הכותרות בעיתון
"שיא של כל הזמנים בשיעור השמנת יתר"... "עליה פי 10 בשיעור ההשמנה בארבעת העשורים האחרונים"...
"70.5% מכלל האמריקאים סובלים מעודף משקל"...
הכותרות בעיתון זועקות.
תופעת ההשמנה זוכה לכינוי "המגפה של המאה ה-21"!
ובעצם על מה כל המהומה?
מה רע בלהיות אדם מלא?
ובכן, העניין רחוק מלהיות "אסתטי"...
התוצאות של מגפת ההשמנה הזו הרסניות!
יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם, מחלות פרקים, מחלות ניווניות, מחלות אוטואימוניות,
שלל מחלות כרוניות, מחלות לב, שבץ מוחי, סרטן, מחלות דימנציה ועוד...
הן תסמונות ומחלות, לגביהן הוכח מעל לכל ספק,
הקשר בינן לבין תזונה עתירת שומנים, פחמימות ריקות וסוכרים, צריכה מופרזת של בשר, מזון כימי מתועש,
וצריכת כמויות יתר של מזון באופן כללי.
זאת בשילוב אורח חיים יושבני, סטרס מתמשך ומחסור בשינה,
על פי ההערכות גורמים למותם של מיליונים רבים כל שנה וגובים מחיר יקר מאוד ממערכת הבריאות.
אך בואו נעצור כאן לרגע. האם חידשתי לכם?
אני די בטוחה שלא.
אז מה קרה לנו?
על אף כל הכרוניקה הידועה מראש, מדוע אנו מתנהגים כך עם עצמנו?
מדוע אנו במודע בוחרים להזין את עצמנו במה שלא מזין, לא בריא ומחולל מחלה?
ולמה אנו צורכים זאת בכמויות אותן הגוף לא מסוגל להכיל?
אתן לכם רמז:
יום אחד שאלתי את עצמי
האם אני באמת בוחרת ?!...
האם אני מנהלת את האוכל שלי או
שהוא זה שמנהל אותי?
וכתשובה לכך,
לא יכולתי שלא לשים לב לדמיון...
פעם נהגתי לעשן.
התחלתי בגיל 14! הייתי צעירה טיפשה וסקרנית
ויותר מכל, רוצה להרגיש שייכת.
החבר'ה אליהם נשאתי עיניים, עישנו. אז הייתי חייבת לנסות גם.
אף אחד לא הציע לי או לחץ עלי,
פשוט הלכתי, קניתי ועישנתי מידי פעם מקופסת הסיגריות שהחבאתי בלוח השעונים של הבניין.
בגיל 18 כבר עישנתי חפיסה ליום.
בגיל 30 כבר הייתי מזמן דר' לנטורופתיה ובהריון.
כמובן שידעתי עד כמה לא בריא לי ולעובר שלי העישון הצטערתי וכאבתי כל סיגריה וסיגריה,
אך הצלחתי רק להפחית מחפיסה וחצי לחפיסה אחת בלבד.
אז למה אנו נוהגים כך כלפי עצמינו?
קוראים לזה "התמכרות"!
וההתמכרות היא זו המנהלת אותנו ובוחרת במקומנו.
המעניין הוא,
שכשאני שואלת אנשים מהי תזונה בריאה
ומהי תזונה לא בריאה המחוללת מחלה...
אנשים רבים עונים שזה עניין של "הקשבה לגוף".
אז בהרבה מובנים, אני נוטה להסכים.
אך לא ב 100%.
התאמה אישית? - בהחלט!
שהרי באדי-בילדר
ואני זקוקים לאחוז שונה
של חלבון בתזונה שלנו.
לכל אחד בריא משהו אחר?- לא מכירה מי
שבריא לו המבורגר, קולה
ומנת צ'יפס מוגדלת בשקל 1.
להקשיב לגוף?- הקשבתי שנים רבות
והוא המכור, זועק "שוקולד",
"תני לי גלידה/ פחמימות
ריקות"...עוד! עוד!...
אז מה עושים?
כמו שפעמים רבות מספור ניסיתי להפסיק לעשן ולא הצלחתי
(אל דאגה, בסוף הצלחתי ואינני מעשנת כבר 16 שנה), פעמים רבות עוד יותר ניסיתי לרזות.
תוצאת השיא של הנסיונות הללו נסקה
לכדי 122.5 ק"ג!
לקח לי שנה וחצי לרדת ל 67.5
ועוד כשנה וחצי לעלות חזרה ל 97.
בערך שם הבנתי שאני צריכה
להפסיק לנסות לרזות
ולהתחיל לטפל בהתמכרות למזון!
והבוקר ממש,
שברתי שיא חדש בדרך למטה!
כשהפעם הדרך שונה בתכלית.
היום עם גוף חיוני ונקי וכשאני מקשיבה לרצונו ולצרכיו הוא לא צועק "שוקולד".
הוא לא צועק בכלל.
הוא מבקש בשקט מזון מזין, מיטיב ומעודן.
הכמויות הן 1/4 ולא במניעה, התאפקות, מסכנות ומאמץ
ולראשונה בחיי אני מרגישה
באמת ב ר י א ה !
בפוסט הבא אגלה לכם
עובדה שלדעתי היא יותר מ"קסם".
והיא זו שתסייע לנו לעבור צד,
מהצד המכור, לצד הבריא.
♡☆♡
לני שמיר שם טוב
דר' לנטורופתיה (phd nd),
בעלים ב"הקליניקה"- רפואה טבעית בהתאמה אישית, מאז 1993.
התמונה מהיום- כך אני חוגגת עם עצמי
את תהליך הגמילה שלי מההתמכרות למזון.
המשקל הוא רק מדד.
זה הכל..
אהבתם? ספרו לחבר'ה!
