מחשבות על תזונה והזנה,

אז איך איבדנו את הקשר לצורך הכי בסיסי בחיינו ומהו קצה החוט שיחבר אותנו חזרה?

אני שאלתי: אוכל בשבילי הוא...

ואתם עניתם: צורך קיומי, סיפוק, חוויה, אלמנט חברתי- תרבותי

מקור לשמחה ולריגוש,

פיצוי, נחמה, מילוי חורים,

דרך להעניק ולהביע אהבה,

תשוקה, יצירתיות, תחביב ואהבה

אומנות

ואפילו אויב!

אין ספק שהמזון תופס מקום מ א ו ד מהותי בחיינו.

תכניות אוכל, מסעדות גורמה, המרדף אחר המנה המושלמת,

סגנונות אוכל שונים רבים ומגוונים,

פיתוחים תעשיתים, מזונות מהירים,

וכמויות אדירות של מחקרים, תאוריות ודעות בנוגע למה בריא ומה פחות.

אך הדבר היחיד הידוע מעל לכל ספק,

היא העובדה שהאוכל כבר מזמן לא מהווה עבורנו "אמצעי להזנה" בלבד

ושכולנו, בני האדם בתרבות המערבית, התרחקנו מאוד מהאכילה הטבעית שלנו.

התרחקנו עד כדי כך ששכחנו אותה.

ועוד דבר אחד נוסף אותו אנו יודעים זה מכבר,

שבריאותו של האדם הולכת ומתדרדרת

ושמן של מחלות רבות נקשר עם אופן ההזנה שלנו את עצמנו: יתר לחץ דם, כולסטרול, שבץ לבבי/מוחי, השמנה, סוכרת,

מחלות פרקים, סרטן ועוד ועוד קיבלו את התואר המפוקפק"-מחלות של התזונה המערבית".

אז כיצד נדע מה אנחנו עושים לא בסדר,

ומה באמת בריא לנו, אם שכחנו את "הוראות היצרן" שלנו?

יתכן ומה שאכתוב כאן, מעט יפתיע אתכם.

אך בחיים כמו בחיים,

אם אני שכחתי,

אלך לחפש תשובות אצל זה שזוכר...

מסתבר שהאדם המודרני וקוף השימפנזה

חולקים זה עם זה 99.4% מרצף ה- DNA

וזו הסיבה שהמדע משתמש בשימפנזים- קופי האדם,

בכדי לנסות עליהם תרופות ופיתוחים שונים רגע לפני המחקר בבני האדם.

ואני שואלת את עצמי,

למה לא ללמוד מהם את מה שכבר מזמן שכחנו?

מה ואיך לאכול

כך שיזין את גופינו, יאפשר לו בריאות, חוסן ועידוד כוחות הריפוי העצמוני שלו?

כי הרי הבנת הרגלי האכילה של השימפנזים,

עשויה לסייע לנו להבין טוב יותר את הצרכים התזונתיים האמיתיים שלנו.

עשויה לסייע לנו לשחזר את "הוראות היצרן".

בתמונה כאן מעל מצורפות דיאגרמות

האומדות את ההבדלים בין תזונת האדם המערבי לתזונתם של קופי האדם,

כפי שפורסמו בספר הנפלא- ירוק לחיים מאת ויקטוריה בוטנקו.

אשמח שתכתבו לי כיצד התרשמתם ומה דעתכם?

האם הופתעתם?

המשך יגיע בפוסט הבא.

לני שמיר שם טוב

דר' לנטורופתיה (phd nd),

בעלים ומייסדת "הקליניקה"- רפואה טבעית בהתאמה אישית מאז 1993.